עריכת לשון לספרים, לעבודות אקדמיות, ולמעשה לכל סוג טקסט –

מטרתה של עריכת הלשון היא להביא כל טקסט למיטבו, להיותו אחיד, בהיר ומנוסח היטב, כך שיהלום היטב את הסגנון של הכותבים ואת כוונותיהם, ובו־בזמן יתאים לקהל היעד של הטקסט.
ההיבטים השונים של העריכה הם:
* שיפור או ליטוש סגנון הכתיבה ובהירות הניסוח.
* התאמת הלשון לתקן העברי מבחינת דקדוק ותחביר (היכן שנחוץ, לא נעשה את זה לדוגמה בדיאלוגים אותנטיים).
* האחדת משלבים.
* הגהה.
חוץ מאלו, עריכת לשון היא עוד שלב של ביקורת על הטקסט ועולים בה הרבה פעמים גם ענייני תוכן שפסחו עליהם בעריכה הספרותית.

עריכת תוכן לספרי עיון והדרכה ולעבודות אקדמיות –

עיקרה של עריכת התוכן הוא מבט ממעוף הציפור על תוכן הספר, על ארגון הידע, על בהירותם של הרעיונות העיקריים, של המסרים ושל התובנות. עריכת התוכן כוללת:
* לרוחב – סקירה של מבנה הספר או העבודה ושל התפתחות הרעיונות.
* לעומק – בדיקת הטיעונים וההיגיון שלהם, חיזוק המבנה הפנימי של הפרקים ושל תתי־הפרקים.
* סדר, לוגיקה ובהירות – בדיקת המהלך הלוגי והמובנות של כל פסקה וכל משפט ושל הקשר ביניהם.
כל אלו מוגשים לכותבים בסיום העבודה במסמך מקיף ומפורט ובהערות בגוף הטקסט.

הגהה –

לההגה יש לפעמים תדמית של שלב טכני ופשוט, שכל מה שצריך לעשות בו הוא לדאוג שלא השתרבבו לטקסט טעויות הקלדה וכתיב.
אבל זהו שלב קריטי – לעיתים המגיה יהיה האדם המקצועי האחרון שיקרא את הספר בעין ביקורתית לפני הדפסתו. זו ההזדמנות האחרונה לאתר ניסוחים לא ברורים, חריגות מהתקן ואפילו ענייני תוכן שנעלמו מעיני העוסקים במלאכה האחרים. בעת ההגהה יש לתת את הדעת גם על טיב העימוד של הספר, על החלוקה לפסקאות, ועל השילוב עם האלמנטים הגרפיים שנוספו לטקסט. כל אלו, כמובן, נוסף על קריאה נוקדנית של הטקסט וזיהוי, ברגע האחרון, של טעויות כתיב ופיסוק, ושל מילים ואותיות החוזרות על עצמן או שנשמטו.